<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן כ"ה</h1>
<h2>דף יט.</h2>
הקובר את מתו אפילו שעה אחת לפני הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה, או אפילו לא קברוהו ישראל אלא מסרוהו לגוים לקוברו שהיו יראים פן לא יספיקו לקוברו לפני כניסת הרגל, או שיגרוהו לקוברו בעיר אחרת ונתכסה מעיני המתאבלים שעה אחת לפני הרגל בטלה הימנו גזירת שבעה, דהיינו רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה [וכפית המטה] ומלאכה, ואם קברו ז' ימים לפני הרגל בטלה הימנו גזירת ל', ואם חל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל, מגלח בערב שבת אפילו לרבנן דאבא שאול, וטעמא הוי משום דאנוס הוא ולא מצי לגלח בערב הרגל, וקיי"ל כאבא שאול דאמר שבעה ימים לפני הרגל בטלה הימנו גזירת ל', ואם לא גילח ערב הרגל אפילו הכי מותר לגלח אחר הרגל דימים נמי בטלו, כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה מיד, כמאן כאבא שאול, כתב רבי אב"ן ז"ל דזמן עמידת מנחמין מאצלו היינו כשהתפללו עם האבל מנחה כבר, ואז יכול לרחוץ בחמין ולהחליף בגדים אבל לא מגוהצין דגזירת שלשים לא בטלו (עמוד ב'), ואמר רב הונא הכל מודין בשחל שלישי שלו להיות בערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב, ולא אמרינן הכא מקצת היום ככולו, מאי טעמא משום דאפשר ליה לרחוץ לאורתא, אבל תגלחת ותכבוסת שאי אפשר לעשות ביום טוב בהא ודאי אמרינן מקצת היום ככולו. פירש רבינו שלמה עד הערב. עד הלילה רוחץ בצונן או ימתין עד חול המועד ורוחץ בחמין, וכן מצאתי בתוספות רבי יצחק ב"ר מרדכי שפירש לפני רבי יצחק בן אשר ז"ל והקשה מ"ש מגילוח דשרינן בשביעי ערב הרגל ותירץ דברחיצה ותכבוסת שהם בתוך ז' החמירו טפי יותר מגילוח דהוי בתר שבעה, וא"כ משמע דאסור נמי לכבס תוך ז' לפני הרגל ואפילו בערב הרגל, ודלא כפירוש רבי אברהם ב"ר דוד שכתב בפנים, ורבי אב"ן כתב עד הערב עד אחר תפלת המנחה דעמדו מנחמין מאצלו וכלה אבלותו, ויש שנוהגין שאפילו ח' או ט' לפני הרגל שלא היו רוחצין עד עת תפלת המנחה, לפי שעתה נהגו חומרא ברחיצה כמו בתספורת דגזרי משום גילוח, ויש שנוהגים היתר בכה"ג אפילו לרחוץ בבוקר שאע"פ שנהגו להחמיר כל ימות השנה, מ"מ בערב הרגל אין לנו להנהיג אותה חומרא, ובהלכות גדולות פירש עד הערב עד דעייל רגל, ולאו דוקא שלישי אלא אפילו חדא שעתא ואפילו שיתא יומי הכל דין אחד להן, אבל שביעי ודאי מקצת היום ככולו, ועד הערב דקאמר היינו עד לאורתא כדתנן תפלת המנחה עד הערב (ברכות כ"ו א') והיינו עד לאורתא כדמוכח התם, ורבי אברהם ב"ר דוד כתב וזה לשונו הכל מודין כשחל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב, כלומר ולא אמרינן הכא מקצת היום ככולו לענין רחיצה, מאי טעמא משום דאפשר ליה לרחוץ לאורתא, משא"כ בתגלחת ותכבוסת שהרי אסור לגלח ולכבס משתחשך, ואע"פ שמותר לכבס ערב הרגל, מ"מ אסור ללובשו עד שתחשך דהו"ל כרחיצה, והכי אמרינן לקמן בזקיפת המטה שזוקפה ערב שבת ואע"פ כן אינו יושב עליה עד שתחשך (מו"ק כ"ז א') עכ"ל, ובתשובות כתוב רבי שמואל הלוי עמד מאבלותו ערב י"ט מבעוד יום ולא התפללו שם מנחה מפני שיו"ט מפסיק וכשם שרוחץ מבעו"י כן עומד מאבילותו מבעו"י, וכן העיד מפי אביו הגאון רבי יצחק הלוי, ורבי אבי העזרי כתב דרוחץ לערב פירוש לאורתא בחמין שהוחמו מערב יו"ט, ולא נהירא ליה דבפרק כירה משמע דאסור, ועוד כתב דנראה לו דעמדו מנחמין מאצלו היינו בתחילת היום שעה או שתים בבוקר ולא איירי כלל בערב הרגל, והיינו כאבא שאול דמקצת היום ככולו ומותר מיד ברחיצה שהיא מגזירת שבעה, וקודם שעברו שבעה ימים אם הגיע ערב הרגל אע"ג דבטלה הימנו גזירת שבעה כדקיי"ל אפילו יום אחד אפילו שעה אחת (מו"ק כ' א'), אסור ברחיצה עד הערב שירחוץ מבעוד יום אחר תפלת המנחה.
